הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן הַכֹּל חַייָבִין בְּרֵאָייָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְמַעַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַעַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן בִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְמַעַן יִלְמְדוּן לְמַעַן יְלַמֵּידוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית כְּלָלִין דְּרִבִּי כְּלָלִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ חֵרֵשׁ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חֵרֵשׁ. וְתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֱרֵשֶׁת שֶׁחָֽלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָֽמְרָה. וְתַנִּינָן. חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר. לֵית כְּלָלִין דְּרִבִּי כְּלָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא מסייע כו'. דהאי כללא לאו דוקא. וכן איתא להא בתרומות שם:
ותנינן. ושם בתרומות קאמר דחרש שדברו כו' והרי מהכא שמעינן דאינו מדבר נמי בכלל חרש ובחגיגה נמי חד מינייהו חרש קרי ליה:
וסברנן מימר כו'. כלומר דש''מ דתרווייהו בכלל חרש הן דהתם קרי למדבר ואינו שומע חרש והכא תנינן חרש שנחלץ ואמר ר' יוחנן עלה דטעמא שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה דאלמא דשומע ואינו מדבר נמי חרש מיקרי:
הדא אמרה. זאת אומרת ממתני' דכללי דרבי דהוא כייל במשנה לאו דוקא הן כדמסיק:
דתני תמן. ריש תרומות חרש המדבר כו' לא יתרום דצריך להשמיע לאזניו כשיברך:
תמן תנינן. ריש חגיגה:
עד כדון במדבר ואינו שומע. דנפקא מלמען ישמעון שומע ואינו מדבר מנלן דהא יכול הוא ללמוד כדאמר שם:
וקאמר ר' הילא דלמען ילמדון כתיב. קרי ביה למען ילמידון לאחרים:
הלכה: 68b אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָֽמְרָה. וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת וּשֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לְקִרְייָה קִרְייָה מְעַכֶּבֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
אודיק. הציץ ר''ע מן חלון של בית האסורים והשיבו גם כן ברמז אית לך כושין למכור אית לך כשר החליצה:
עבד גרמי' רוכל. עשה עצמו כרוכל המחזיר בעיירות עם סחורה שלא ירגישו והי' מכריז כו' ובתוך דבריו שאל חלצה בינו לבינה מהו:
גמ' בבית האסורים היה מעשה. של חליצה וכן נמי לבית האסורים שהיה ר''ע חבוש בא המעשה לפניו כדלקמן. וכן אמר בבבלי שם:
וקריי' מעכבת. בתמיה הא תנן לעיל דאין קריי' מעכבת:
ומשני ר' שמואל הראוי לקריי' כו'. וכר' זירא דאמר הראוי לבילה כו' וכדמפרק בבבלי שם:
גמ' אמר ר' יוחנן כו'. טעמא דמתני' מפרש דחליצת חרש פסולה שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה דקסבר שומע ואינו מדבר נמי בכלל חרש כדלקמן והואיל ואינן בני קריי' ועמד ואמר לא חפצתי וגו' וענתה ואמרה וגו':
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מַה בֵּין קָטָן מַה בֵּין קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ. אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. בְּרַם הָכָא וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו. מִּכָּל מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
איש כתוב בפרשה. דדוקא ביה אימעוט קטן אבל ביבמה כתיב ונגשה יבמתו מכל מקום ואפילו קטנה בדיעבד אלא דלכתחילה מקשינן אשה לאיש ומדרבנן כדפרישית במתני':
מה בין קטן ובין קטנה. דבקטנה חליצתה כשירה בדיעבד:
רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַיילוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
דרבי מאיר היא. מתני' דאין קטנה חולצת לכתחילה אבל לחכמים ואפילו לכתחילה חולצת וכדפרישית במתני' לפי הגי' דהכא:
אמר לה סתם. ולא בשם רבי יונה:
משנה: חָֽלְצָה בִשְׁנַיִם אוֹ בִשְׁלֹשָׁה וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל חֲלִיצָה פְסוּלָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנדְּלָר מַכְשִׁירִין. מַעֲשֶׂה שֶׁחָֽלְצָה בֵינָהּ לְבֵינוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְהִכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
בבית האסורי'. מפ' בגמ':
מכשירין. ובבבלי קאמר דאין הלכה כאותו הזוג:
מתני' חלצה בשנים. כשירים או בשלשה והיה אחד מהן קרוב או פסול ולא נשתיירו אלא שנים כשרים חליצתה פסולה:
הלכה: חָֽלְצָה בִשְׁנַיִם כול'. בְּבֵית הָאֲסוּרִים הָיָה מַעֲשֶׂה. וּלְבֵית הָאֲסוּרִים בָּא הַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר עֲבַד גַּרְמֵיהּ רוֹכֵל. יוֹמָא עָבַר קוֹמֵי בֵּית חֲבִישָׁה דְּרִבִּי עֲקִיבָה וַהֲוָה מַכְרִיז וְאָמַר. מָאן בָּעֵי מַחֲטִין. מָאן בָּעֵי צִינּוֹרִין. חָֽלְצָה בֵינָהּ לְבֵינוֹ מַהוּ. אוֹדִיק לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה מִן כַּווְתָּא. אָמַר לֵיהּ. אִית לָךְ כּוּשִׁין אִית לָךְ כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
אודיק. הציץ ר''ע מן חלון של בית האסורים והשיבו גם כן ברמז אית לך כושין למכור אית לך כשר החליצה:
עבד גרמי' רוכל. עשה עצמו כרוכל המחזיר בעיירות עם סחורה שלא ירגישו והי' מכריז כו' ובתוך דבריו שאל חלצה בינו לבינה מהו:
גמ' בבית האסורים היה מעשה. של חליצה וכן נמי לבית האסורים שהיה ר''ע חבוש בא המעשה לפניו כדלקמן. וכן אמר בבבלי שם:
וקריי' מעכבת. בתמיה הא תנן לעיל דאין קריי' מעכבת:
ומשני ר' שמואל הראוי לקריי' כו'. וכר' זירא דאמר הראוי לבילה כו' וכדמפרק בבבלי שם:
גמ' אמר ר' יוחנן כו'. טעמא דמתני' מפרש דחליצת חרש פסולה שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה דקסבר שומע ואינו מדבר נמי בכלל חרש כדלקמן והואיל ואינן בני קריי' ועמד ואמר לא חפצתי וגו' וענתה ואמרה וגו':
תַּמָּן אָֽמְרִין. קָֽרְבַת קַדְמָנָא וְשָֽׁלְפַת סִיָּנֵיהּ מֵעִילּוֹי רִגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרַקָּת קַדְמָנָא רוֹק דְּמִתְחֲזֵי עַל אַרְעָא. וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִכֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה הָרוֹק שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ פִּיהָ אֲפִילוּ הַפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ כָּשֵׁר. רָקָה דָם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְרִיקָן מַטֵּי בָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם אַבָּא בַּר אַבָּא רִבִּי זְעִירָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק כָּשֵׁר. הַגִּידֶּמֶת בְּמָה הִיא חוֹלֶצֶת. בְּשִׁינֶּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן אמרין. בבבל כשכותבין נוסח גט חליצה:
קרבת קדמנא כו' רוק דמתחזי על ארעא. וכן גריס בבבלי פ' החולץ דף ל''ט:
ור' אבהו. פליג על זה דלא צריך מיתחזי על ארעא דמכיון שנראה הרוק יוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח אח''כ כשר. וכן משמע בבבלי פירקין דלא קפדינן אלא להדי אפיה והתוס' כתבו דשמא למצוה מן המובחר הוא דבעינן על ארעא:
רקה דם. מהו:
ר' זריקן מטי בה בשם ר' ירמיה כו' דאם יש בו צחצוחית של רוק. כגון במוצצת דאי אפשר לדם שנמצץ בלא ציחצוחי רוק כשר. וכן מוקי בבבלי דף ק''ה:
בשיני'. דלא כתיב וחלצה ביד והא דקאמר הכא בריש פירקין דחולצת בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא. תוס' שם:
וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקִרְייָה קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. מוֹדֶה שֶׁאִם בָּא לְאוֹמְרָן שֶׁהוּא אוֹמֵר עַל הַסֵּדֶר. וּבִלְחוּד דְּלָא תֵימַר. מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לֹא אָבָה יַבְּמִי לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. אֶלָּא מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
וקריי' מעכבת. בתמיה ואמאי דקתני היא אומרת כו' פריך דמשמע דמעכבת הואיל וקפדינן על הסדר והא תנן לעיל דאין קריי' מעכבת:
אמר ר' שמואל כו'. כלומר וכן תירץ רבי שמואל לעיל הלכה ד' גבי חרש הראוי לקריי' כו' אלמא דאינה מעכבת לכ''ע:
אע''ג כו'. דלכתחילה אם בא לאומרן מודה דמצוה לאומרן על הסדר:
ובלחוד. ובלבד שלא תאמר מאן יבמי להקים לא. אבה יבמי. כלומר שלא תפסיק בין לא לאבה יבמי דמשמע אבה יבמי וכן הוא בין לא לחפצתי אלא מאן וגו' הכל בלי הפסק וכדאביי בבבלי סוף פירקין:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. בִּיבָמָה מִי רוֹדֵף אַחַר מִי. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָכְתִיב וְעָֽלְתָה יְבִימְתּוֹ הַשַּׁעְרָה. כַּד שְׁמָעָהּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יָפֶה לִימַּדְנוּ רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
ביבמה מי מרדף אחרי מי. אם הוא צריך לילך אחריה או היא צריכה לילך למקומו:
והכתיב ועלתה יבמתו השערה. דמשמע שהיא צריכה לילך אחריו:
יפה לימדנו רבי לעזר. ממקרא זה:
הלכה: מִצְוַת חֲלִיצָה. בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ כול'. וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ עֵצָה אֶת הֶהָגוּן לוֹ. מַהוּ אֶת הֶהָגוּן לוֹ. אִין הֲוָה סָב אוֹמְרִים לָהּ. הָהֵין סָב לְאָן לֵיךְ. אִין הֲוָת סָֽבְתָא אוֹמְרִים לֵיהּ. הָדָא סָֽבְתָא לְאָן לֵיךְ. הִיא טַלִּיתָא וְהוּא סָב אָֽמְרִין לֵיהּ. טַלִּיתָא הִיא וְהִיא מַכְלְּמָה עַלָּךְ. הוּא טַלְייָא וְהִיא סָֽבְתָא אוֹמְרִים לָהּ. טַלִּייָא הוּא וְהוּא מַכְלְּמָה עַלָּךְ. הוּא רוֹצֶה וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה שׁוֹמְעִין לָהּ. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינָהּ רוֹצֶה שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל הַמְּעַכֵּב שׁוֹמְעִין לוֹ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן רוֹצִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר אַפִּיק לְבַר..
Pnei Moshe (non traduit)
היו שניהן רוצין. להתייבם ומיירי דאין שניהם שוין מצד שנותם והילכך אמר ר' יוסי אפיק לבר. דאפ''ה אומרים שיוציאה ויחלוץ לה:
היא טליתא. ילדה והוא זקן אומרי' לו ילדה היא והיא תבזה אותך תמיד ואל תכניס קטטה לתוך ביתך וכן הוא ילד כו':
אין הוה סב. אם היה הוא זקן אומרים לה זה הזקן למה לך:
גמ' מהו את ההוגן לו. מאי עצה הוגנת:
משנה: מִצְוַת חֲלִיצָה בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֵצָה הֶהָגוּן לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְקָֽרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְהִיא אוֹמֶרֶת מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. 69a בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשּׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵינִים וְחָֽלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָֽרְקָה לְפָנָיו רוֹק שֶׁהוּא נִרְאֶה לַדַּייָנִים. וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישּׁ אֲשֶּׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהוּקְרָא רִבִּי הוּרקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר אָבוּס וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָּׁה וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּייָנִים וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים. רַּבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִין שָׁם לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
מצוה על כל העומדין שם. והלכה כרבי יודה:
בתלמידים. היושבי' שם לפני רבן בשעת חליצה:
בלשון הקודש היו אומרים. כדיליף לה מקראי במס' סוטה פרק ואלו נאמרין:
מתני' מצות חליצה כו' עצה ההגון לו. כדמפרש בגמרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source