Vayedaber

Yevamoth

Daf 68b

משנה: חָֽלְצָה בִשְׁנַיִם אוֹ בִשְׁלֹשָׁה וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל חֲלִיצָה פְסוּלָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר מַכְשִׁירִין. מַעֲשֶׂה שֶׁחָֽלְצָה בֵינָהּ לְבֵינוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְהִכְשִׁיר.

Traduction

Si une femme a déchaussé en présence de deux hommes, ou en présence de trois, dont il est démontré plus tard que l'un d'eux et un parent, ou qu'il est impropre à ester en justice, la cérémonie sera nulle; R. Simon et R. Yohanan le cordonnier la déclarent valable. Un jour, il arriva à quelqu'un, qui se trouvait seul avec sa belle-sœur dans une prison, de se laisser déchausser (pendant que deux témoins la voyaient du dehors); et lorsqu'on soumit ce cas à R. aqiba, il déclara l'acte valable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' חלצה בשנים. כשירים או בשלשה והיה אחד מהן קרוב או פסול ולא נשתיירו אלא שנים כשרים חליצתה פסולה:

מכשירין. ובבבלי קאמר דאין הלכה כאותו הזוג:

בבית האסורי'. מפ' בגמ':

הלכה: 68b אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָֽמְרָה. וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת וּשֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לְקִרְייָה קִרְייָה מְעַכֶּבֶת.

Traduction

L'acte du sourd-muet est nul, dit R. Yohanan, parce que celui-ci ne peut rien dire; et comme le texte biblique a le mot il (et elle) dira (Dt 7-8), c'est une condition essentielle. Pourquoi, sans cela, l'acte est-il nul? (N'est-il pas dit, § 3, que le défaut de lecture n'est pas un obstacle?) C'est que, répond R. Samuel b. R. Isaac, pour l'individu capable de lire, ce n'est pas indispensable; mais pour celui qui est inapte (le muet), c'est indispensable - (477)Suit un passage traduit (Terumot 1, 2).

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' יוחנן כו'. טעמא דמתני' מפרש דחליצת חרש פסולה שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה דקסבר שומע ואינו מדבר נמי בכלל חרש כדלקמן והואיל ואינן בני קריי' ועמד ואמר לא חפצתי וגו' וענתה ואמרה וגו':

וקריי' מעכבת. בתמיה הא תנן לעיל דאין קריי' מעכבת:

ומשני ר' שמואל הראוי לקריי' כו'. וכר' זירא דאמר הראוי לבילה כו' וכדמפרק בבבלי שם:

הלכה: חָֽלְצָה בִשְׁנַיִם כול'. בְּבֵית הָאֲסוּרִים הָיָה מַעֲשֶׂה. וּלְבֵית הָאֲסוּרִים בָּא הַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר עֲבַד גַּרְמֵיהּ רוֹכֵל. יוֹמָא עָבַר קוֹמֵי בֵּית חֲבִישָׁה דְּרִבִּי עֲקִיבָה וַהֲוָה מַכְרִיז וְאָמַר. מָאן בָּעֵי מַחֲטִין. מָאן בָּעֵי צִינּוֹרִין. חָֽלְצָה בֵינָהּ לְבֵינוֹ מַהוּ. אוֹדִיק לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה מִן כַּווְתָּא. אָמַר לֵיהּ. אִית לָךְ כּוּשִׁין אִית לָךְ כָּשֵׁר.

Traduction

C'est dans une prison que le déchaussement avait eu lieu, et c'est aussi en prison que l'on vint consulter R. aqiba sur ce sujet. Pour tromper les surveillants qui interdisaient toute relation aux prisonniers (480)V. Derenbourg, Essai, etc.,., R. Yohanan le cordonnier se travestit en colporteur, et passant un jour devant la prison de R. aqiba, s'écria: '' Qui veut des aiguilles? qui veut des cruches? Quelle est la règle en cas de déchaussement dont l'irrégularité ressort plus tard ''? (Il mêla sa question juridique aux offres de marchandises). R. aqiba, le comprenant, lui répondit de son côté de la même façon: '' As-tu des esclaves nègres? Le cas en question est juridiquement valable. ''

Pnei Moshe non traduit

גמ' בבית האסורים היה מעשה. של חליצה וכן נמי לבית האסורים שהיה ר''ע חבוש בא המעשה לפניו כדלקמן. וכן אמר בבבלי שם:

עבד גרמי' רוכל. עשה עצמו כרוכל המחזיר בעיירות עם סחורה שלא ירגישו והי' מכריז כו' ובתוך דבריו שאל חלצה בינו לבינה מהו:

אודיק. הציץ ר''ע מן חלון של בית האסורים והשיבו גם כן ברמז אית לך כושין למכור אית לך כשר החליצה:

הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן הַכֹּל חַייָבִין בְּרֵאָייָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְמַעַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַעַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן בִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְמַעַן יִלְמְדוּן לְמַעַן יְלַמֵּידוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית כְּלָלִין דְּרִבִּי כְּלָלִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ חֵרֵשׁ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חֵרֵשׁ. וְתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֱרֵשֶׁת שֶׁחָֽלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָֽמְרָה. וְתַנִּינָן. חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר. לֵית כְּלָלִין דְּרִבִּי כְּלָלִין.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. ריש חגיגה:

עד כדון במדבר ואינו שומע. דנפקא מלמען ישמעון שומע ואינו מדבר מנלן דהא יכול הוא ללמוד כדאמר שם:

וקאמר ר' הילא דלמען ילמדון כתיב. קרי ביה למען ילמידון לאחרים:

הדא אמרה. זאת אומרת ממתני' דכללי דרבי דהוא כייל במשנה לאו דוקא הן כדמסיק:

דתני תמן. ריש תרומות חרש המדבר כו' לא יתרום דצריך להשמיע לאזניו כשיברך:

וסברנן מימר כו'. כלומר דש''מ דתרווייהו בכלל חרש הן דהתם קרי למדבר ואינו שומע חרש והכא תנינן חרש שנחלץ ואמר ר' יוחנן עלה דטעמא שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה דאלמא דשומע ואינו מדבר נמי חרש מיקרי:

ותנינן. ושם בתרומות קאמר דחרש שדברו כו' והרי מהכא שמעינן דאינו מדבר נמי בכלל חרש ובחגיגה נמי חד מינייהו חרש קרי ליה:

הדא מסייע כו'. דהאי כללא לאו דוקא. וכן איתא להא בתרומות שם:

רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מַה בֵּין קָטָן מַה בֵּין קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ. אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. בְּרַם הָכָא וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו. מִּכָּל מָקוֹם.

Traduction

R. Ismaël b. R. Yossé demanda devant Rabbi: pourquoi y a-t-il ici une distinction entre le garçon mineur et la fille mineure? C'est que le texte biblique se sert ici du mot homme (non un enfant), tandis que de la veuve il est dit (ib.): la belle-sœur s'approchera de lui (non la femme), quel que soit son âge

Pnei Moshe non traduit

מה בין קטן ובין קטנה. דבקטנה חליצתה כשירה בדיעבד:

איש כתוב בפרשה. דדוקא ביה אימעוט קטן אבל ביבמה כתיב ונגשה יבמתו מכל מקום ואפילו קטנה בדיעבד אלא דלכתחילה מקשינן אשה לאיש ומדרבנן כדפרישית במתני':

רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַיילוֹנִית.

Traduction

. R. Mena déclara d'une façon anonyme (478)Ci-dessus ( 4, 1 ); (Sota 4, 4)., et R. Isaac fils de R. Hiya pencha à s'exprimer au nom de R. Yohanan (479)Les éditions, même celle de Jitomir (si correcte), ont ici à tort: R. Yonah. La correction a été faite par Z. Frankel, Mabo, S. 5., que la Mishna, interdisant en principe à la fille mineure de déchausser, doit émaner de R. Méir, qui a dit: une fille mineure ne doit, ni déchausser, ni être épousée par lévirat, de crainte que plus tard elle soit stérile d'une façon évidente (ce serait alors une liaison nulle).

Pnei Moshe non traduit

אמר לה סתם. ולא בשם רבי יונה:

דרבי מאיר היא. מתני' דאין קטנה חולצת לכתחילה אבל לחכמים ואפילו לכתחילה חולצת וכדפרישית במתני' לפי הגי' דהכא:

Yevamoth

Daf 69a

משנה: מִצְוַת חֲלִיצָה בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֵצָה הֶהָגוּן לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְקָֽרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְהִיא אוֹמֶרֶת מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. 69a בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשּׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵינִים וְחָֽלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָֽרְקָה לְפָנָיו רוֹק שֶׁהוּא נִרְאֶה לַדַּייָנִים. וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶּׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהוּקְרָא רִבִּי הוּרקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר אָבוּס וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָּׁה וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּייָנִים וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים. רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִין שָׁם לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל.

Traduction

Voici le cérémonial du déchaussement: le frère du défunt et la belle-sœur veuve se présentent au tribunal, dont les membres donneront les conseils de circonstance, comme il est dit (ibid. 8): les vieillards de la ville le convoqueront et lui parleront. Elle dira '' Mon beau-frère a refusé de maintenir le nom de son frère en Israël; il n'a pas voulu m'épouser ''; et lui répondra: '' Je ne veux pas la prendre. '' Le dialogue se fera en langue sacrée (hébreu). La belle-sœur s'approchera alors de lui, en présence des vieillards elle détachera son soulier de son pied et crachera devant lui, d'une façon visible pour les juges. Puis elle ajoutera ces mots: '' Qu'il soit fait ainsi à l'homme qui ne veut pas reconstruire la maison de son frère. '' Jusqu'à ce passage, on lisait le texte biblique relatif à ce sujet. Mais depuis que, sous le chêne situé au village d'Etam R. Horkenos a fait procéder à cette cérémonie, en lisant tout le chapitre, il a été admis comme règle que ce serait lu, y compris les mots '' Son nom sera appelé en Israël la maison du déchaussé. '' Ce précepte (de lecture) concerne seulement les juges, non les disciples, ou auditeurs présents. R. Juda dit: il est recommandé à tous les assistants de dire trois fois: '' le déchaussé! ''

Pnei Moshe non traduit

מתני' מצות חליצה כו' עצה ההגון לו. כדמפרש בגמרא:

בלשון הקודש היו אומרים. כדיליף לה מקראי במס' סוטה פרק ואלו נאמרין:

בתלמידים. היושבי' שם לפני רבן בשעת חליצה:

מצוה על כל העומדין שם. והלכה כרבי יודה:

הלכה: מִצְוַת חֲלִיצָה. בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ כול'. וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ עֵצָה אֶת הֶהָגוּן לוֹ. מַהוּ אֶת הֶהָגוּן לוֹ. אִין הֲוָה סָב אוֹמְרִים לָהּ. הָהֵין סָב לְאָן לֵיךְ. אִין הֲוָת סָֽבְתָא אוֹמְרִים לֵיהּ. הָדָא סָֽבְתָא לְאָן לֵיךְ. הִיא טַלִּיתָא וְהוּא סָב אָֽמְרִין לֵיהּ. טַלִּיתָא הִיא וְהִיא מַכְלְּמָה עַלָּךְ. הוּא טַלְייָא וְהִיא סָֽבְתָא אוֹמְרִים לָהּ. טַלִּייָא הוּא וְהוּא מַכְלְּמָה עַלָּךְ. הוּא רוֹצֶה וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה שׁוֹמְעִין לָהּ. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינָהּ רוֹצֶה שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל הַמְּעַכֵּב שׁוֹמְעִין לוֹ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן רוֹצִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר אַפִּיק לְבַר..

Traduction

'' Les juges donneront des conseils de circonstance '', est-il dit. En quoi ceux-ci consisteront-ils? Si le beau-frère est un vieillard, on dira à la femme: '' A quoi peut te servir ce vieillard? '' Si la belle-sœur est vieille, on dira à l'homme: '' A quoi bon épouser cette vieille. '' Si elle est jeune et lui vieux, on pourra encore dire: '' elle est bien jeune et te méprisera '' (évite ce sujet de querelle). S'il est jeune et elle est vieille, on dira à celle-ci: '' vois comme il est jeune pour toi, et il te méprisera. '' S'il est consentant et elle refuse, on écoutera cette dernière; si lui la veut et elle refuse, on l'écoutera, lui. En règle générale, on tient compte de l'obstacle mis au lévirat (qui incombe en ce cas au second frère). Si le beau-frère et la belle-sœur sont disposés à s'unir (malgré une grande disproportion d'âge), quelle sera la règle? La question fut soumise à R. Yossé, qui dit être d'avis en ce cas de faire sortir la femme (se laisser déchausser).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מהו את ההוגן לו. מאי עצה הוגנת:

אין הוה סב. אם היה הוא זקן אומרים לה זה הזקן למה לך:

היא טליתא. ילדה והוא זקן אומרי' לו ילדה היא והיא תבזה אותך תמיד ואל תכניס קטטה לתוך ביתך וכן הוא ילד כו':

היו שניהן רוצין. להתייבם ומיירי דאין שניהם שוין מצד שנותם והילכך אמר ר' יוסי אפיק לבר. דאפ''ה אומרים שיוציאה ויחלוץ לה:

רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. בִּיבָמָה מִי רוֹדֵף אַחַר מִי. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָכְתִיב וְעָֽלְתָה יְבִימְתּוֹ הַשַּׁעְרָה. כַּד שְׁמָעָהּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יָפֶה לִימַּדְנוּ רִבִּי לָֽעְזָר.

Traduction

R. Yohanan demanda: pour le lévirat, lequel des deux conjoints (au cas où chacun habite une localité différente) devra-t-il suivre l'autre? Il semble que la femme doit suivre, dit R. Eléazar parcequ'il est écrit (Dt 25, 7): la belle-sœur se rendra à la porte. Lorsque R. Yohanan entendit cette interprétation, il déclara que l'enseignement de R. Eléazar est parfait.

Pnei Moshe non traduit

ביבמה מי מרדף אחרי מי. אם הוא צריך לילך אחריה או היא צריכה לילך למקומו:

והכתיב ועלתה יבמתו השערה. דמשמע שהיא צריכה לילך אחריו:

יפה לימדנו רבי לעזר. ממקרא זה:

וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקִרְייָה קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. מוֹדֶה שֶׁאִם בָּא לְאוֹמְרָן שֶׁהוּא אוֹמֵר עַל הַסֵּדֶר. וּבִלְחוּד דְּלָא תֵימַר. מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לֹא אָבָה יַבְּמִי לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. אֶלָּא מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ.

Traduction

⁠— Est-ce que le défaut de lecture met obstacle à la validité de l'acte? Voici ce qu'il en est, dit R. Samuel b. R. Isaac (481)Ci-dessus, 4.: pour celui qui est capable de lire, la lecture n'est pas indispensable, mais elle l'est (sous peine de nullité) pour l'individu incapable (muet). R. Mena dit: malgré l'avis de R. Samuel b. R. Isaac, que le défaut de lecture ne nuit pas à la validité, il est reconnu que l'individu qui récite les passages en question devra les dire dans l'ordre réglé. Cet ordre consiste surtout à ce que la femme ne dise pas: '' Mon beau-frère a refusé de maintenir... ''; '' mon beau-frère n'a pas voulu... ''; '' je ne désire pas la prendre ''; mais elle devra dire: '' mon beau-frère a refusé de maintenir à son frère un nom en Israël ''; '' mon beau-frère n'a pas voulu, etc. ''; '' Je ne veux pas la prendre. ''

Pnei Moshe non traduit

וקריי' מעכבת. בתמיה ואמאי דקתני היא אומרת כו' פריך דמשמע דמעכבת הואיל וקפדינן על הסדר והא תנן לעיל דאין קריי' מעכבת:

אמר ר' שמואל כו'. כלומר וכן תירץ רבי שמואל לעיל הלכה ד' גבי חרש הראוי לקריי' כו' אלמא דאינה מעכבת לכ''ע:

אע''ג כו'. דלכתחילה אם בא לאומרן מודה דמצוה לאומרן על הסדר:

ובלחוד. ובלבד שלא תאמר מאן יבמי להקים לא. אבה יבמי. כלומר שלא תפסיק בין לא לאבה יבמי דמשמע אבה יבמי וכן הוא בין לא לחפצתי אלא מאן וגו' הכל בלי הפסק וכדאביי בבבלי סוף פירקין:

תַּמָּן אָֽמְרִין. קָֽרְבַת קַדְמָנָא וְשָֽׁלְפַת סִיָּנֵיהּ מֵעִילּוֹי רִגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרַקָּת קַדְמָנָא רוֹק דְּמִתְחֲזֵי עַל אַרְעָא. וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִכֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה הָרוֹק שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ פִּיהָ אֲפִילוּ הַפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ כָּשֵׁר. רָקָה דָם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְרִיקָן מַטֵּי בָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם אַבָּא בַּר אַבָּא רִבִּי זְעִירָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק כָּשֵׁר. הַגִּידֶּמֶת בְּמָה הִיא חוֹלֶצֶת. בְּשִׁינֶּיהָ.

Traduction

Là-bas (à Babylone, on a rédigé ainsi le procès-verbal de cette cérémonie (482)Cf. J., (Moed Qatan 3, 3): Elle s'est présentée devant nous, a retiré la chaussure du pied droit de son beau-frère, a craché devant lui un crachat visible à terre, puis elle a dit: '' Ainsi il sera fait à l'homme qui ne veut pas réédifier la maison de son frère. '' R. Abahou dit: dès que l'on a constaté l'émission de la salive hors de la bouche, lors même que le vent l'a dispersée, l'acte est valable. Si elle crache du sang, qu'en est-il? R. Aba dit au nom de R. Juda, ou R. Zeriqan penche à l'adopter, ou R. Jérémie au nom d'Aba, ou R. Zeira penche à l'adopter au nom de Samuel: s'il y a seulement un filament de salive joint au sang, l'acte est valable. La femme paralysée des mains peut déchausser avec les dents

Pnei Moshe non traduit

תמן אמרין. בבבל כשכותבין נוסח גט חליצה:

קרבת קדמנא כו' רוק דמתחזי על ארעא. וכן גריס בבבלי פ' החולץ דף ל''ט:

ור' אבהו. פליג על זה דלא צריך מיתחזי על ארעא דמכיון שנראה הרוק יוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח אח''כ כשר. וכן משמע בבבלי פירקין דלא קפדינן אלא להדי אפיה והתוס' כתבו דשמא למצוה מן המובחר הוא דבעינן על ארעא:

רקה דם. מהו:

ר' זריקן מטי בה בשם ר' ירמיה כו' דאם יש בו צחצוחית של רוק. כגון במוצצת דאי אפשר לדם שנמצץ בלא ציחצוחי רוק כשר. וכן מוקי בבבלי דף ק''ה:

בשיני'. דלא כתיב וחלצה ביד והא דקאמר הכא בריש פירקין דחולצת בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא. תוס' שם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source